<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף מא.</h2>
ואסור לאדם לקדש אלמנות חבירו או גרושת חבירו תוך ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בו, וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתייב' עד סוף ג' חדשים למיתת בעלה וכן מעוברת חבירו (דף ל"ז) ומינקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואפי'א) נתנה בנה למינקת או גמלתו אכן אם מת מותרת ואם עבר ונשאה תוך הזמן יוציא בגט אך קדש בתוך שלש' חדשים וברח ערוקי' מסתיי'ב) ואם קדש בתוך ארבעה ועשרים חדשי' הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפי' בלא ברח כדברי רב יוסף בכור שור ויש שחולקין עליוג) (ש"ע אם לא ירצה לברוח צריך לגרש ואם הוא כהן וקדשה בשוגג אין צריך לגרש שאינו יכול להחזירה אח"כ רק מפרישין אותן ואין חילוק בין קידש בין נשא בין בתוך ג' חדשים בין בתוך כ"ד חדשים). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ואפילו קיימה בחרם או ע"י משכנות אסור דלמא אתי לאחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם מידע ידיע דלא הדרי בהו מחמת אימ' דבי ריש גלותא ולא אתי לאחלופי כך פיר' התוספות בכתובות. ב) משמע דוקא דיעבד אך מורי הר' יחיאל הורה לכתחלה להשיא לו עצה לברוח דהכי מוכח מתוך פי' רש"י שפיר' ערוקיה מסתייה דכיון דברח גלי אדעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן. ג) הר"י בכור שור מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי מקדש ונוש' מעוברת חבירו והיא סוט' תחתיו שיכול להשקות' דקרינן ביה והביא האיש את אשתו מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי דלא בעיא גט משום דאיסורא אחרינא עלה פי' איסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחר דכלה בלא ברכה אסורה לבעל' כנדה ומיהו לא דמי דהתם איסור סוטה חמיר עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור כלה בלא ברכה וכו' דרבנן היא כמו מעובר' חברו ומה לי חד ומה לי תרי ומאי אולמי' דהא מהא, ועוד דאיכא לפרושי דלהפרש' דקאמ' גבי סוטה בגט קאמ' ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעי' לה מההוא דתני גבי מעוברת חברו כך פי' בתוס' דיבמות והלכך כי קדש בתוך כ"ד חדש יברח או יוציא בגט.
<h2>דף נב.</h2>
לקדש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה וגם לבני נח כתיב ודבק באשתוא) מכאן שאדם מצווה להיות לו אשה מיוחדת לשמו ואפילו לבני נח, באו לסיני ניתוספו להם קדושין (ואלו הם דיני קידושין) האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל וכמה היא פרוט' אחד משמנה באיסר האיטלקי וכבר ביארנו על פי הקבלה שהפרוטה משקלו חצי שעורה מכסף נקי, בשטר כיצד כתב לה (דף ט') על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוט' בתך מקודש' לי בתך מאורס' לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודש' ודין קידושי ביאה אינםב) נוהגים עתה כדאמרי' רב מנגיד (דף י"ב) אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא וקיימא לן דחופה אינו קונה בתורת קידושין. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו. ב) ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכ' דאסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קנין בשבת.
<h2>דף עב.</h2>
וקטנ' (ע"ש בתוס' מ"ה באשירי צ"ב) שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן בעודה קטנה, וכי גדלה גדלי קידושיה עמה מדאורייתאא), וחרש (יבמות דף קי"ב) שקדש וחרש' שנתקדש' קידושיהן קידושין מדברי סופרים ושוטים (ש"ע מ"ד עתים שוטים ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקדושין) אין להם קידושין אפילו מדברי סופרים. ולא צריכי מיאון כדאי' בפרק חרש, סריס (יבמות דף ע"ט קי"ג בכור' דף מ"ו) שקדש ואילונית שנתקדשה הרי אלו קדושי' גמורים, (ש"ע וי"א שאילונית ודאית אינה מקודשת) טומטום (יבמות בכורות שם) ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש אחד הרי הם קידושין מספק וצריכין גט מספק. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מיאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונה דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן תגדלנו.
<h2>דף עט:</h2>
וקטנ' (ע"ש בתוס' מ"ה באשירי צ"ב) שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן בעודה קטנה, וכי גדלה גדלי קידושיה עמה מדאורייתאא), וחרש (יבמות דף קי"ב) שקדש וחרש' שנתקדש' קידושיהן קידושין מדברי סופרים ושוטים (ש"ע מ"ד עתים שוטים ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקדושין) אין להם קידושין אפילו מדברי סופרים. ולא צריכי מיאון כדאי' בפרק חרש, סריס (יבמות דף ע"ט קי"ג בכור' דף מ"ו) שקדש ואילונית שנתקדשה הרי אלו קדושי' גמורים, (ש"ע וי"א שאילונית ודאית אינה מקודשת) טומטום (יבמות בכורות שם) ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש אחד הרי הם קידושין מספק וצריכין גט מספק. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מיאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונה דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן תגדלנו.
<h2>דף צב:</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
<h2>דף קיב:</h2>
וקטנ' (ע"ש בתוס' מ"ה באשירי צ"ב) שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן בעודה קטנה, וכי גדלה גדלי קידושיה עמה מדאורייתאא), וחרש (יבמות דף קי"ב) שקדש וחרש' שנתקדש' קידושיהן קידושין מדברי סופרים ושוטים (ש"ע מ"ד עתים שוטים ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקדושין) אין להם קידושין אפילו מדברי סופרים. ולא צריכי מיאון כדאי' בפרק חרש, סריס (יבמות דף ע"ט קי"ג בכור' דף מ"ו) שקדש ואילונית שנתקדשה הרי אלו קדושי' גמורים, (ש"ע וי"א שאילונית ודאית אינה מקודשת) טומטום (יבמות בכורות שם) ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש אחד הרי הם קידושין מספק וצריכין גט מספק. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מיאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונה דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן תגדלנו.
<h2>דף קטז.</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א)0ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
